<h1>יבמות ס"ו ע"ב</h1>
<h2>דף סו:</h2>
כל הנכסים שהאשה מכנסת לבעלה בין קרקעות בין עבדים בין מטלטלין אותם הנכסים הנכתבין בשטר הכתובה הן קרויין נכסי צאן ברזל, לפי שהן לאשה כברזל (שאחריותה) [שאחריותן] על הבעל בין אם מתו או שאבדו בין אם פיחתו מדמיהן, לפיכך אין נכתבין בשטר הכתובה אלא בשומא ששטר הכתובה חוב הוא על הבעל וראוי לדעת כמה מתחייב, כמבואר בקונטרס הראייות ביבמות בפרק אלמנה בראיי' א', וכשתבוא האשה לגבות כתובתה גובה אותם הנכסים כפי מה שנישומו בשטר הכתובה והבעל חייב בפחת דמיהן, וכן אם הוקירו הבעל זוכה ביתרות דמיהן, ואפי' אם הכניסה לו שני כלים באלף זוז ושבחו ועמדו על אלפיים, האחד נוטלתן בכתובתה והאחד הוא לבעל אלא שנותנה דמיה ונוטלתו משום [שבח] בית אביה. וכן אין הבעל רשאי למכור בנכסי נדונייתה, ואפי' כתב בכתובה מטלטלין שלו וקיבלן עליו בשומא כאילו הביאתן מבית אביה אין הבעל רשאי למוכרן, ואפי' בעודה יושבת תחתיו, ואם מכר מכרו בטל, ואפי' מכרו שניהם לצורך פרנסתן מכרן בטל לגמרי, לפי שיכולה האשה לומר נחת רוח עשיתי לבעלי בין בקרקעות בין במטלטלין, כמבואר בקונטרס הראייות בפרק אלמנה לכהן גדול בראיי' ג'. לקח מן האשה תחלה וחזר ולקח מן האיש מקחו קיים. עבדי צאן ברזל אינן יוצאין בשן ועין לא לאיש ולא לאשה שהרי אם רצה הבעל למוכרן האשה מעכבת עליו, וכן הבעל מעכב על האשה. אע"פ שאין הבעל רשאי למכור בנכסי נדוניית אשתו, אם הקדיש אותם קדושת הגוף או שהקדישום יורשיו אחר מותו, כגון שעשו אותן תכריכין למת שאיסורו איסור עולם כעין קדושת הגוף ואין להם היתר על ידי פדיון, אין האשה יכולה להוציאן מידי איסורן ואינן יוצאין מידי איסורן בשום עניין, כמבואר בקונטרס הראייות בפרק אלמנה בראיי' ד', לפי שעד שלא תגבה אותם האשה ברשות הבעל או ברשות יורשיו הן, ושעבוד יש לאשה עליהם וההקדש מפקיע עצמו מן השעבוד, וכל זה מבואר בפרק אלמנה לכהן גדול
